אמאי חנוכה (מדוע חנוכה)

במהלך השבוע האחרון אנחנו חוגגים את חג החנוכה בהדלקת נרות, בשירה ובאכילת סופגניות ולביבות (וכל המרבה הרי זה משובח). ברשותכם בפוסט זה אני רוצה להעלות מספר שאלות על מהות החג. אך לפני כן, ולמרות שאין זה פוסט מוסיקלי, אני אתחיל בשיר:

נתחיל בשאלה בסיסית למה חוגגים את החג?

יש שתי תשובות לשאלה זו:

א. הסיבה הראשונה מובאת בספרי המכבים וגם בברכת "על הניסים" שנוספת בתפילת שמונה עשרה בתפילה ובברכת המזון:

"וישכימו בבוקר החמישה ועשרים בחודש התשיעי … ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה.. ויקבעות יהודה ואחיו וכל עדת ישראל כי יחוגו ימי חנוכת המזבח בזמניהם מדי שנה בשנה ימים שמונה מן החמישה ועשרים בחודש כסליו בשמחה ובששון" (ספר המכבים א', פרק ד' פסוקים 52-59)

"… ביום ההוא היה גם טיהור ההיכל, ביום עשרים וחמישה בחודש ההוא הוא כסליו ובשמחה הם חגגו שמונה ימים באורח של חג הסוכות בזכרם שלפני זמן קצר הם עשו את חג הסוכות שהם רועים במערות כדרך החיות. לכן בהחזיקם מטות וענפים רעננים וגם כפות תמרים הם העלו מזמורים למי שהצליח את דרכם לטיהור מקומו והם קבעו בצו משותף ובהחלטה לכל עם היהודים לחגוג את הימים האלה שנה בשנה" (ספר המכבים ב', פרק י, פסוקים ה-ח)

ואכן מבחינה לשונית כל פעם שמוזכר השורש ח.נ.ך או הביטוי לחנוך הוא מתקשר תמיד בחנוכת מבנה אם זה המשכן בספר במדבר, ואם זה בית המקדש של שלמה בדברי הימים ב' ז,ט' ובנחמיה י"ב כז מדובר על חנוכת שערי ירושלים.

במאמר מוסגר, מעניין כאן הקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות: שניהם בני שמונה ימים, בשניהם לפי המקור נטלו ארבעה מינים (לפחות בחג הראשון אחרי הניצחון) ואם נוסיף לזה שהנוהג להדליק נרות בא מהנוהג להדליק מנורות בשמחת בית השואבה ביום האחרון של חג הסוכות תהיה ההשוואה שלימה. על זה נוסיף עוד עניין חלקינו מכירים את המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל על איך מדליקים נרות חנוכה? בית שמאי אומרים ביום הראשון מדליקים שמונה נרות ואז כל יום מורידים נר ואילו בית הלל אומרים שביום הראשון מדליקים נר אחד ובכל יום מוסיפים נר והמניע שלהם הוא במשפט הידוע "מעלים בקודש ולא מורידים". אך לענייננו מעניינת הסיבה אותה מציינים בית שמאי. הטעם שלהם להדלקה הולכת ויורדת היא התבנית של הקרבת הקורבנות בסוכות בבית המקדש שהיו פוחתים והולכים כל יום (בסך הכל 70 פרים לפי מס' אומות העולם).

ההסבר הזה אומץ על ידי התנועה הציונית כדי להדגיש את הניצחון של המכבים (שאגב לא מוזכר בסיבות המקוריות לחג) ואת הסיבה השנייה בה נציין מיד זנחו בשאת נפש (כאן נזכיר לשם המחשה את שירו של אהרון זאב "אנו נושאים לפידים" ובשורה המפורסמת מתוכו "נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו"). אירוני כי דווקא מנהגי החג שרוב הישראלים שומרים הוא דווקא בגלל הסיבה השנייה ה"דתית". ונעבור אליה.

ב. הסיבה השנייה מובאת בגמרא במסכת שבת כ"א, עמוד ב':

"שכשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כך השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום- בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

הסיבה היא, נס פך השמן שהתרחש במקדש וממנו באים כל הלכות החג וכל מנהגיו כולל הדלקת נרות ואכילת מאכלי שמן. ובעצם כל הרבנים הגדולים לאורך הדורות לא מתייחסים כלל לנס הניצחון או לחנוכת המקדש אלא לנס הזה והמצווה היא לפרסם את הנס הזה.

מעיון בשתי התשובות שציינתי למעלה עולה תהייה אחת והיא (אם שנשתמש בביטוי האיידישאי) : נו שויין (נו טוב). בסדר חוגגים את חנוכה לשם חנוכת המקדש אחרי הניצחון הגדול על היוונים אבל במקורותינו יש ניצחונות גדולים יותר וכבירים יותר: כיבוש ארץ ישראל על ידי משה ואחר כך על ידי יהושע חלקם אפילו בניסים גדולים, דוד מנצח את אויביו ומגדיל את הממלכה הישראלית ונזכיר גם את הניצחון של חזקיהו על אשור בשערי ירושלים ועוד. לעניין חנוכת המקדש על ידי המכבים ישנם חנוכות גדולות יותר כגון חנוכת המשכן על ידי משה וכן חנוכת בית המקדש על ידי שלמה ואף אחד מהם לא נקבע כחג לדורות.

הסיבה השנייה, כנגד נס פך השמן, לגמרי תמוהה הרי יש לנו ניסים גדולים יותר וכבירים יותר. די אם נזכיר כאן את נס קריעת ים סוף שעליו נאמר "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" (במעשה מרכבה), נס מלחמתו של יהושע במלכים שהוזכר למעלה לווה בנס עצום: "שמש בגבעון דום וירח בארץ איילון" האל עצר ליהושע את השמש ממהלכה (שינוי מעשה הבריאה) כדי שהוא יוכל לסיים את המלחמה. למה במקרים הללו לא נקבע חג מיוחד לדורות ומה המיוחד בחנוכה שהוא כן נקבע לדורות?

לחידוד השאלה הרב גרוזמן בספר "על המועדים" (ע"מ 95) מציין כי החשמונאים עצמם לא קבעו לחגוג לדורות את הניצחון וחנוכת המקדש. כלומר החשמונאים עצמם לא ראו ערך לקבוע חג על הניצחון היו זה חכמים שקבעוהו לדורות וגם אז לא קבעו אותו על שום הניצחון אלא על נס פך השמן. אבל מדוע? ואם נשתמש בלשונו של הרב עדין שטיינזלץ "אך מה פשרה של המלחמה שהיתה בימים ההם, ומה טיבו של הניצחון שהיה, אשר עליהם צריכים אנו לחגוג בזמן הזה?" (חיי שנה, ירושלים תשס"ח, ע' 121).   

אני מודה, במהלך הימים האחרונים חיפשתי תשובה לשאלה הזו בספרים ובמאמרים ממקורות דתיים ושאינם דתיים ולא מצאתי תשובה לשאלה. למרבה ההפתעה אף אחד לא עסק בשאלה. היחידי שהתייחס לשאלה ואף ניסה לתת עליו תשובה היה הרב נתן צולמן, מחבר הספר "הגות והשקפה ביהדות", במאמר בשם "נס חנוכה קרה לפני למעלה מ-2000 שנה האם הוא רלוונטי גם היום?" מיום י"ז בכסליו תשס"ה.

כמו בכל דבר, הוא טוען ובצדק, צריך ללכת למקורות. כל החגים היהודיים יש להם סיבה מיוחדת שרלוונטית לדורות רבים ואותה חוגגים. ראש השנה מטרתו העיקרית היא המלכת האל על העולם ועלינו וכיוון שהצהרה זו היא תמידית אז כל שנה ושנה, לפי המסורת, מאשררים אותה מחדש. יום כיפור הוא יום של חשבון נפש ובקשת סליחה ומחילת עוונות לא רק מהאל אלא גם מכל אדם ולפיכך ברור למה צריך לעשות חשבון נפש מדי שנה בשנה. סוכות הוא חג מיוחד בהקשר הזה מטרתו בקצרה היא הצהרת אמונה לא רק באל (שציווה על ישיבה בסוכה) אלא גם בפסק הדין שאנחנו לא יודעים עדיין מה יהיה. פסח הוא החג ה"לאומי" הראשון ובו חוגגים את יציאת מצרים גם כאן אם נשים לב יש פסח מצרים ופסח דורות הסיבה היא כי פסח הוא סוג של תבנית של גלות וגאולה: יציאת מצרים, אותה עלינו לספר מדי שנה בשנה, הוא תבנית לכל הגלויות ולכל הגאולות שתהינה. שבועות הוא חג מתן תורה ולפיכך כל שנה עלינו לקבל עלינו, לפי המסורת מדי שנה את התורה.

פורים וחנוכה הם שני חגים שונים מהחגים האחרים מהסיבה ששניהם חגים שאינם כתובים בתורה אלא הם גזירה של חכמים. אבל גם בחנוכה ופורים ישנו מימד של ראשוניות שאפשר ללמוד ממנה לדורות.

פורים הוא החג הפשוט יותר. זהו החג הראשון והיחיד שעיקר המעשה היה בגלות וזו הפעם הראשונה בה עם ישראל עומד בפני סכנת השמדה פיזית. רצו חכמים לומר שגם כשאתה בסכנה קיומית וגם אם נראה לך כי האל לא נמצא ולא משגיח, שכן שם האל לא מוזכר במגילה אפילו פעם אחת, ההיפך הוא הנכון (לכן אומרים חכמים כי כאשר במגילה אסתר קוראים "המלך" בלי ציון שם של המלך הכוונה היא לאל). האמונה הזו, כי גם כאשר אתה בצרה קיומית גדולה אתה צריך להאמין כי האל אתך, היא נצחית. לצערינו, במהלך מסלול החתחתים של העם היהודי היו לנו הרבה סכנות קיומיות ואולי יש בכך משום נחמה פורתא.

לגבי חנוכה העניין שונה. בחנוכה הניצחון הוא בארץ ישראל אך כאן צריך לרדת עמוק יותר לסיבות ההיסטוריות של החשמונאים לצאת למרד כדי להבין מדוע חוגגים אותו לדורות.

נכון לעם ישראל היו מרידות עוד קודם לדוג' מרד חזקיהו, אך הסיבות למרד היו שונות. המרידות הקודמות היו באמת כנגד עריצות השלטון או מרידה בשלטון הזר. אך הסיבה של החשמונאים לצאת למרד היא אחרת. בטוח אין זה מרד כנגד השלטון הזר ועצמאות מדינית, היהודים בארץ ישראל תחת שלטון זר כבר כמעט 400 שנה לפני המרד, אם תחת שלטון הפרסים ואם תחת שלטון יוון (ארץ ישראל נכבשה בשנת 332 על ידי אלכסנדר הגדול), כך ששחרור לאומי אינו הסיבה. די אם נזכיר כאן את המשפט המפורסם של יהודה המכבי שהיה "מי לה' אלי" ולא "מי לשחרור היהודים מעול יוון אלי".

וכאן המקום הראוי להזכיר את הסיפור הידוע לכולנו והוא סיפור גזירות אנטיוכוס (אם כתוצאה של מרד שקדם לחשמונאים ואם לא). אם נסתכל במהלך ההיסטוריה עד הגזירות הללו,  הגזירות הללו הם דבר מיוחד כיוון שבעולם הפאגני ובעיקר זה של יוון יש מקום לכל האלים, פלורליזם אלילי, ואף אחד לא התערב בחיים הפנימיים הדתיים של אף עם וכמובן לא בזה היהודי.

אנטיוכוס גזר גזירות מיוחדות כנגד הדת היהודית: אסר ללמוד וללמד תורה, אסר על ברית מילה ועוד גזירות על הדת היהודית. זו הפעם הראשונה שהעולם בכלל ועם ישראל בפרט נתקל בגזירות כאלו. בעצם זו היא גזירת השמד הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל, כנגד האמונה היהודית, כנגד הזהות היהודית וכנגד התורה שהם דברים נצחים (לצערינו זו לא תהיה גם היחידה). בבסיס המרד עמדה התנגשות בין שתי תרבויות שאחת מבקשת לחרב את השנייה. וגם כאן, כמו בפורים, רצו חכמים להגיד לנו כיצד להתנהג בכך שאמרו שזה מסוג הדברים שעליהם יהרג ועל יעבור. כאן צריך לעמוד על שלך ולהילחם על הזהות שלך. בבחינת "מי לה' אלי" כקריאתו של יהודה.

בעניין זה, אם נשים לב לכך שאנחנו לא חוגגים את הניצחון אלא את יום חנוכת המקדש לאחר טיהורו. כאשר הקדושה שבה לעם ולמקדש שזה הניצחון האמיתי.

"מצעד" הנשיאים המפואר (שהוזכר למעלה) בחנוכת המשכן הוא זמני וכך גם חנוכת המקדש. הניסים שהוזכרו אף הם זמניים ו"טובים" לשעתם. לעומתם נס כד השמן הוא סמלי הוא מציין משהו עמוק ונצחי. השמן, שאינו מתערבב באף משקה, נועד להדליק את מנורה שבעת הקנים שמסמלת את הרוח החיובית והקדושה שבעם שזה המצב אידיאלי. השאיפה שכל יהודי אמור לשאוף אליה. וזוהי שאיפה לדורות, עדות וסמל לכל דור ודור. ולכן חנוכה נקבע לדורות.

נסיים במילתא דבדיחותא או מדוייק יותר בשירתא דבדיחותא. לכבוד החג ולכבוד יציאתו של הסרט האחרון בסדרת "מלחמת הכוכבים" מצאתי את הקליפ הבא. לחבורה קוראים  Six13Sings: