מספרים על הבעש"ט שיום אחד ביקש שיגלו לו בחלום מי יהיה שותפו בעולם הבא. באותו הלילה נגלו לו בחלום וסיפרו לו שאותו משה בן לוי מכפר מסוים יהיה שותפו. רתם הבעש"ט את סוסו וחסידיו, ונסע לכיוון הכפר. כאשר הגיע לכפר, עשו לו כבוד גדול, כיאה למעמדו. הוא ברר היכן גר אותו משה בן לוי, ולשמע השם נרתעו כל אנשי הכפר מפני הבעש"ט בהבעות סלידה וגועל. "מדוע מחפש רבנו את היהודי הזה? איננו ראוי הוא לביקור מאת הרב! זאת ועוד, שאינו בא אפילו להקביל את פניו…". למרות הדעות והצחוק שבו פרצו אנשי העיר לשמע תשובתו של הבעש"ט כי אותו משה בן לוי יהיה שותפו בעולם הבא, הוא עמד על כך שתינתן לו כתובתו המדויקת, ולשם נסע.
לאחר חיפוש ביער, שם אמרו לו שנמצאת בקתתו הדלוחה, נמצאה האבידה, אך לא בעליה. בשעות הערב, הגיע בחור מגושם מאוד ומסריח עם חבילות עצים ונראה מופתע למראה האורחים הלא קרואים. לכשהזדהו, ציפו החסידים שיפגין כבוד כלפי רבם או שלפחות יזמין אותם להיכנס. לאחר שבגסות הוא נענה לבקשת הבעש"ט להצטרף לארוחת הערב, הוא שחט כבשה אחת, ולאחר שצלה אותה על האש חילק את הבשר כך שלעצמו היה כמעט את כל הבשר, ולבעש"ט וחסידיו נשארו כמה חתיכות בשר. בקבוק היין לא נמזג כי משה שתה כמעט את כולו מהבקבוק עצמו. החסידים החליפו ביניהם מבטים והתלחשויות, והבעש"ט הפסיק אותם בטענה שלא סתם הגיעו למקום.
למחרת בערב כשחזר אותו הטקס מאתמול, ביקש הבעש"ט לדעת מה עושה משה למחייתו, והוא ענה שהוא חוטב עצים. לאחר שביקש את סליחתו על שאלתו הבאה, מדוע הוא אוכל כל-כך הרבה בשר ויין, ומדוע הגיע למידותיו העצומות, החל משה להתרגש ודמעות בעיניו. הבעש"ט הבין שכאן טמון סוד הבאתו לכפר, והוא התלווה למשה ליער. לאחר הליכה ממושכת ביער, משה הראה לבעש"ט וחסידיו גזע עץ שרוף.
"כאשר הייתי ילד קטן, בערך בן חמש, הגיעו הקוזקים לכפר, ותפסו את אבי כדי שיביא להם כסף. לאחר ששדדו אותו לעיני ציוו עליו לנשק צלב. לאחר שסירב וחטף מכות הגונות קשרו אותו כאן לעץ הזה ואיימו עליו שיציתו אותו באש. לאחר שנשרף על קידוש ה' לעיני, בי נשבעתי שלי זה לא יקרה!".
ענה לו הבעש"ט: "ה' יעזור, ובעזרתו לא יאונה לך אותו רע שקרה לאביך…"
"אין הרב מבין", קטע אותו משה, "אבא היה עני ועבד קשה לפרנס אותנו. הוא לא אכל הרבה והיה דקיק. לא רק שהוא לא יכל להילחם עם הקוזקים, גם הלהבה שעלתה פה לא הצליחה לשרוף את כל העץ הזה. כשזה יקרה לי, אני אראה לקוזקים האלה, שיהודי לא מת סתם. יהודי יכול גם להילחם. וגם כשהוא נשרף על קידוש ה', הלהבה שלו תהיה כ"כ גדולה עד שישרוף את כל היער. כבוד של יהודי איננו דבר שצריך לזלזל בו. עכשיו ודאי קיבלת תשובה לשאלתך, מדוע אני אוכל כ"כ הרבה…"
בנסיעתם חזרה למז'יבוז' חייך הרב בהנאה, ואמר לעצמו: "אשריי שזכיתי לכזה שותף בעולם הבא".
ספרנים חפרנים 
[…] בעולם הבא שמי שמעוניין לקרוא אתו במלואו הבאתי אותו כאן […]
אהבתיאהבתי